> To the English edition
 
אומץ לסרב > מאמר > יהודים לא מגרשים יהודים - אריק דיאמנט
יהודים לא מגרשים יהודים - אריק דיאמנט 18/03/2005
 
 
אין מראה פתטי ממתנחלי גוש קטיף הזועקים בכאב נגד אדישותו של הציבור נוכח "עקירתם" מעזה, יהודי לא מגרש יהודי! טעיתם, רבותי. מגרש, ועוד איך מגרש. אין הרבה דברים שאנחנו עושים טוב כמו שאנחנו, היהודים, יודעים לגרש.

לפני מספר שבועות  התפרסמה בעיתון "הארץ" תמונה של מגורי עובדים זרים במושב במרכז הארץ. עשרות תאילנדים, שוהים בלתי חוקיים, שוכנו בלול אווזים כשביניהם מפרידים סדינים בלבד. לא צוין כמה זמן הם חיו כך. מעבידם יקנס, השוהים יגורשו כדין. באותו יום ממש, ובשבועות שעברו מאז רעשו כותרות העיתונים את סיסמאות הימין נגד תכנית היציאה מעזה: יהודים לא מגרשים יהודים. סמיכותם של שתי הכותרות מספקת לנו הזדמנות לבחון מחדש את המושג "המוסר היהודי".

אין מראה פתטי ממתנחלי גוש קטיף הזועקים בכאב נגד אדישותו של הציבור נוכח "עקירתם" מעזה, יהודי לא מגרש יהודי! טעיתם, רבותי. מגרש, ועוד איך מגרש. אין הרבה דברים שאנחנו עושים טוב כמו שאנחנו, היהודים, יודעים לגרש.

במסגרת מדיניות הדלת המסתובבת שהונהגה בשנים האחרונות ע"י משרד הפנים גורשו על ידי מדינת ישראל מאות אלפי עובדים זרים, עובדים שהמדינה הייתה שותף מלא להבאתם לכאן, אם במתן היתרים, אם בהעלמת עין, אם בחדלון מול השחיתות הפושה בשוק העבודה בישראל. מהגרי העבודה הקימו להם בתים בשכונות הסלאם של הערים הגדולות והתפרנסו שכר רעב בבניית בתי היהודים, בעיבוד שדותיהם, בהחלפת חיתולים להוריהם המזדקנים. הם גידלו בדוחק את ילדיהם ולימדו אותם עברית בשביל שאולי, יום אחד, יהיו להם כאן חיים.

כולנו מכירים את הצללים של התחנה המרכזית, את הפחונים שבפאתי מושבים וקיבוצים, את ישראל הרביעית, זו של שחומי העור ומלוכסני העיניים הממלאים את השוק סמוך לשעת הסגירה. הם הולכים שפופים, חסרי זכויות, נרדפים כחוק ע"י הרשויות ושלא כחוק על ידי ההמון. מוותרים על כל דבר מלבד על החיים וכשדורכים עליהם, הם מבקשים סליחה. בצניעותם, בחריצותם, בתקוות השוטים שלהם לחיים טובים יותר הם דומים בהרבה ליהודים מאשר אותם אנשי הגבעות החובשים כיפה ומשקשים בM16 . מאות אלפים מהם גרשנו לאחר שהשתמשנו בהם לצרכנו, ואף אחד לא צעק "יהודים לא מגרשים".

גרשנו עשרות אלפי פלשתינאים מאדמתם בכוח הנשק, אם של חיילי צה"ל, אם של המתנחלים הפורעים ואם באמצעות מובלעות-גטאות של חומת ההפרדה, בשביל לבנות התנחלויות מעוטרות בגגות אדומים מול מחנות הפליטים, על חורבות בתי בני המקום, בין גדמי עצי הזית. השבוע התפרסם דו"ח צה"לי הקובע שהריסתם המסיבית של בתי הפלשתינאים אינה מועילה מבחינה ביטחונית. למסקנה הזאת יכול להגיע כל רב"ט בחודש השני לאינתיפאדה, אבל אף אחד לא העז לומר "יהודים לא מגרשים".

איש לא צעק "לא מגרשים" כאשר אלפי נשים- נערות יובאו כמו סחורה לספק את צרכיו המיניים של העם היושב בציון, וגורשו כמו פושעות על ידי המשטרה בשעה שהפושעים האמיתיים, היהודים שהפכו את חייהן לגיהינום של סמים ואונס מתמשך- המשיכו לחיות כאן ולהתעשר באין מפריע.

אין צורך להתנצל: אנחנו מגרשים אונסים ומדכאים את כל מי שרק נרצה. ארבעים שנות כיבוש הכהו את ראייתנו המוסרית כמעט עד כדי עיוורון, והעוולות שאנו גוזרים על כל חלש, קשיש, גר ואלמנה אין זר מהם למוסר, יהודי או אחר. דור אחד ככובשים השכיח מאתנו שגם אנחנו היינו גרים בארץ מצריים.

סיום הכיבוש והנסיגה מהשטחים לא יעוררו בישראל שום טראומה לאומית, הם רק יסירו את הלוט מעל מצפוננו הלאומי, יאפשרו לנו שוב לראות טוב ורע ולהנהיג את החיים בארצנו כפי שראוי היה להם להתנהל. אלימותם של קיצוני המתנחלים אין בה כדי לסכן את קיומנו: היא לכל היותר תשאיר בנו צלקות שישמשו לדורות הבאים אות קלון ותמרור אזהרה, מזכרת כואבת מימים אפלים בהם הדם ניגר כמים, ההתנחלויות נבנו בלהט, האלוף ישן טוב בלילה והמוסר היהודי התמצה בקריאה "יהודים לא מגרשים יהודים".


דף הבית | מכתב הלוחמים | התנועה | חדשות | החותמים | תומכים | מהעתונות | מאמרים | שאלות ותשובות | הצטרפות | תרומות
כל הזכויות שמורות 2003